<h1>מרדכי סימנים קע"ז—קע"ט</h1>
<h2>דף מט:</h2>
והלכתא כרבי מאיר בכזית ואע"ג דבעלמא ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה בהא הלכה כר"מ דהא קיימי ליה ר' יוחנן בשיטתיה לעיל (דף מח.) דאין מוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן וכן לעיל (דף לח:) גבי אכל כזית מליח וכן פירש ר"ח וה"נ ושאילתות ולענין שתיה כתבתי לעיל פרק כיצד מברכין (דף לט.) דיש לשתות פחות מכזית או יותר מכביצה כי יש להסתפק אם יש לברך אחריו אפילו בכזית אי נמי דוקא כביצה דדילמא מודה ר' מאיר לרבי יהודה בשתיה כדדריש רבי יהודה (ושבעת זה שתיה ושביעה היינו כביצה) אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה או שמא יש חילוק בין שביעה דאכילה לשביעה דשתיה. כתב בס"י אחרי דקיימא לן כרבי מאיר דאמר כזית דאורייתא כדפסיק רבא הלכתא א"כ קי"ל ושבעת זו שתיה א"כ לא מיחייב מדאורייתא אא"כ שתה אם הוא צריך לשתות אבל אם אינו צריך לא אמרה תורה שישתה (אלא) [שלא] לתיאבון והלכך מי שאכל ולא שתה לא מצי להוציא אחרים י"ח שאכלו ושתו דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא והמיימוני כתב (פ"א הלכה ב' ופרק ג' הלכה י"ב) דאין לברך אחריו אאע"כ שתה רביעית וכ"כ בסמ"ג וכן ראה רבינו מאיר בכתב ה"ר שמואל מבובר"ק: נברך אלהינו ול"ג לאלהינו דגבי שיר והודאה כתיב שירו לה' הודו לה' אבל גבי ברכה לא מצינו זה הלשון וכן מפרש בסדר רב עמרם. ופסק רבא כר' עקיבא ופר"ח דהכי קי"ל.
